אבי ושימי מוכרים בשכונת הדר גנים בפתח תקווה. אחים תאומים עם חיוך מאוזן לאוזן, וצחוק מתגלגל שנשמע כמו רעם באמצע היום. “אנחנו תמיד ביחד”, מספר שימי, “מאז שהיינו ילדים בגן, לא היה אפשר להפריד בינינו”. לפי הסיפורים של שני התאומים – נראה שבאמת לא היה אפשר להפריד אותם.
מאז שהיו בגן, הם המשיכו יחד בבית הספר, בתנועת הנוער והיו יוצאים יחד עם חברים. הפעם היחידה שבה הם נפרדו היתה בצבא. “אני הייתי בגבעתי, ושימי היה בחיל הים”, הסביר אבי, “מסתבר שאפשר לשכנע את כולם שנהיה ביחד, עד שזה מגיע לצבא”.
אם יש עוד משהו שמאפיין את התאומים מפתח תקווה זה קו השיער שלהם, שהחל לסגת קצת לפני שהשניים התגייסו. כשהיו בתיכון, שניהם החלו לאבד שיער. “בהתחלה אתה עוד מנסה להסתיר את זה. הייתי מסתרק יותר זמן בכל בוקר, מנסה למצוא זויות שיסתירו את השיער הדליל”, אמר אבי. “כן, בתור תלמיד בתיכון אתה לא ממש יודע מה לעשות עם התקרחות“, מתפרץ שימי לדברים.
איך הרגשתם עם זה?
“על הפנים”, הוא ממשיך, “בתור תיכוניסט לא ממש דיברתי על זה. גם אבי לא. התקרחות זה לא משהו שאתה נהנה לדבר עליו עם אנשים. בטח לא בבית ספר, ששאר התלמידים רק מחכים לאיזו חולשה כדי לצחוק עליך”. שני האחים התאומים אינם מתעלמים מהתפתחות מודל היופי בעולם הגברי. הם מודעים לכך שהיום להסתובב עם קרחת או עם נשירת שיער זה בסדר גמור, ויש גם מי שאוהב את זה. “לנו אישית זה לא התאים”, הם מסכימים.
“היינו גם צעירים מדי בשביל לבדוק איך לטפל בנשירת שיער. אמנם זה היה לנו על הראש, אבל לא בתוך הראש. פשוט לא ידענו איך לגשת לזה, ולא היה נעים לנו לדבר על זה עם מישהו מבחוץ. היום זה נראה לי מאוד טפשי, אבל אז באותם ימים זה פשוט היה משקולת שמכבידה עלינו”.
בשנה האחרונה של הלימודים, אבי החל לצאת עם אחת הבנות המקובלות בשכבה. “הוא היה סבבה כי הוא יצא עם מישהי מקובלת, אז כולם פשוט הפנו את החצים של הצחוק אלי”, ממשיך שימי בדברים, “למרות שהיינו באותה כיתה, הרגשתי שבאותה תקופה לא ממש היינו ביחד. הוא היה עם עדי כל הזמן”.
אבל היה לכם את אותו שיער, לא?
“כן”, מהנהנים זוג התאומים יחד. הם הסבירו שלמרות שהם נראו אותו דבר, המעמד שלהם לא היה דומה בעיני שאר החברים. “ככה זה כשאחד יוצא עם מלכת הכיתה, והשני לא”, מחייך אבי. שימי קצת פחות מחייך. החיכוכים בין האחים לא הספיקו להפוך לאש של ממש בזכות הגיוס לצבא. הראשון להתגייס היה אבי, ואחרי כשלושה חודשים גם שימי עלה על מדים.
השירות הצבאי היה חוויה מכוננת עבור השניים. עד אז, הם לא בילו כל-כך הרבה זמן בנפרד. “די נהניתי בשירות שלי”, מספר שימי, “אבל ברור לי שהיה יכול להיות הרבה יותר כיף אם היינו משרתים ביחד”. “דווקא אני חושב שאם היינו יחד בשירות הצבאי זה כבר היה יותר מדי”, מסביר אבי, “מילא להיות יחד בשיעורים ובהפסקות, אבל גם להתקלח יחד? די, זה מוגזם”.
שניהם פורצים בצחוק המפורסם שלהם. אם יש משהו ששניהם מסכימים עליו הוא העובדה שבזמן השירות הצבאי, היה להם פחות אכפת מהשיער שלהם. גם ככה כל החיילים מסתפרים קצר, “אז אנחנו הסתפרנו קצת יותר קצר”.
אחרי שהשתחררו משירות צבאי מלא, החליטו שני התאומים לטוס יחד לטיול ארוך במרכז ודרום אמריקה. “שלוש שנים התגעגענו אחד לשני, חשבנו שיהיה כיף לטייל יחד”, מסביר שימי. תוך כדי טיול של חצי שנה רחוק מהבית, שניהם קלטו משהו: כל מי שטייל איתם האריך שיער לאט לאט – ורק הם נשארו עם השיער הדליל על הראש.
“האמת שזה היה מאוד מתסכל”, מספר אבי, “אני זוכר כמה וכמה פעמים שהרגשתי לא נעים ליד כל מיני מטיילות אחרות. אתה יודע איך זה – בחור צעיר אחרי צבא מטייל בחו”ל, כל מה שהוא רוצה לעשות זה ליהנות ולקרוע את העולם, להכיר אנשים, להכיר בנות… אתה יודע”..
השניים, שטיילו עם קבוצות של צעירים שהכירו שם, פגשו הרבה תיירות מכל רחבי העולם, ואפילו התיידדו עם חלקן. עם זאת, ברוב המקרים הם לא הצליחו לממש את השאיפות שלהם עם התיירות האלה. “זו אמורה להיות התקופה שאתה הכי עף על עצמך!”, אומר שימי, “השתחררנו אחרי שלוש שנים אינטנסיביות בצבא, אנחנו נמצאים במקומות הכי יפים בעולם, עם בחורות מהממות – אבל לא הצלחתי להפסיק להתעסק באיך שאני נראה”.
השניים מספרים שבאותם ימים הם פיתחו מודעות גבוהה, אולי גבוהה מדי, לשיער שלהם, או לחוסר השיער שלהם. “זה היה מאוד מתסכל. מלא פעמים תפסתי את עצמי שאני לא נהנה מאה אחוז מהטיול, כי אני מתעסק באיך אנשים רואים אותי. היה טיול מאוד מאוד מכיף, אבל ההתעסקות שלי בהתקרחות הרסה לי הרבה”, מסכים אבי.
השניים מציינים שהם אמרו לעצמם לא מעט שבסך הכל מדובר בשיער, וזה לא סוף העולם. “אבל מה לעשות, לפעמים השכל אומר משהו אחד, אבל הרגש אומר משהו אחר…”
אתם מדברים על התקרחות, אבל אני רואה מולי היום שני אחים עם שיער מלא – מה קרה?
“זו פאה”, עונה לי אבי, ושניהם פורצים בצחוק מתגלגל. “סתם לא. אחרי הצבא התאפסנו על עצמנו והחלטנו שאי אפשר להמשיך ככה יותר”. מסתבר שכבר במטוס חזרה לארץ, השניים החליטו שהם הולכים לטפל בהתקרחות שלהם ברגע שהם חוזרים . הם לא ידעו איך לעשות את זה, כמה זה אמור לעלות ומה צריך לעשות כדי למצוא טיפול בנשירה – אבל הם היו נחושים לעשות זאת.
מבחינת אבי, הוא לא רצה לחכות אפילו רגע אחד נוסף. “כבר בלילה הראשון, כשלא הצלחתי להירדם בגלל הג’ט-לג, נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי טיפול בהתקרחות גברית”, הוא מספר, “מצאתי כל מיני מרפאות שעושות השתלות שיער וטיפולים כאלה מסובכים – אבל לא רציתי את זה”.
אבי פחות התחבר לרעיון של טיפולים מסובכים כאלה, והעדיף להתחיל בשיטות אחרות. “העדפתי למצוא טיפול טבעי, כדי להתחיל לאט לאט. אמרתי לעצמי שאם לא אמצע טיפול טבעי לנשירת שיער – אנסה דברים אחרים”.
כך הגיעו השניים לאחר חיפוש ברשת לחברת שורשים, שמסייעת לגברים שרוצים להילחם בהתקרחות גברית באמצעות תכשיר מחומרים טבעיים בלבד, ורולר מזותרפי. “זה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיים”, אומר אבי, “לך תדע מה היינו עושים אם לא היינו מוצאים את זה, בטח היינו טסים לטורקיה כדי שישימו לנו איזה חתול על הראש”.
השניים שוב פורצים בצחוק המתגלגל המפורסם שלהם. ברגע שאבי סיפר לאחיו התאום על שיחת הייעוץ ועל הדברים שגילה באינטרנט על שורשים, שימי קפץ על הרעיון ונרשם גם כן. “בתכלס, הייתי די סקפטי, אבל זה עובד כמו קסם”, הוא מסביר, “כל מה שאמרו לנו – קרה. הבטיחו לנו שתוך 60 יום הנשירה תפסיק, ופחות או יותר תוך חודשיים היא באמת הפסיקה. אמרו לנו שתוך 90 יום השיער יתחיל לחזור לעצמו – וזה באמת קרה!”.
כיום, שני האחים נהנים מרעמת שיער מרשימה. “אנחנו ממליצים על שורשים לכל מי שדואג בגלל השיער שלו. לקח לנו זמן לקלוט כמה עומס ירד לנו מהרגע שאנחנו כבר לא מרגישים צורך להחביא את השיער, או את חוסר השיער ליתר דיוק. פשוט עולם אחר. טיפול טבעי בנשירת שיער זה רק שורשים”.
